טכניקה מעורבת על בד ואנימציית סטופ מושן, 6 ערוצים, 9 דקות
מיצב זה של אלה אמיתי סדובסקי עשוי בטכניקה חדשה בעבודתה, המשלבת סאונד והקרנת וידיאו- אנימציה על מצע של ציורים. עבודת הקולאז' המזוהה עִמה, המורכבת משכבות של ציור – ולעתים גם טקסטיל – בהדבקה ובגריעה, מתעבּה כעת בשכבות נוספות שאינן חומר, ולראשונה בעבודתה הקרנות האנימציה הן מקור האור היחיד המאיר את הציורים.
האנימציה המוקרנת נעשתה בשיטת "סטופ-מושן", על בסיס תצלומים של בובות צבועות מגזירי קרטון, עם מַחברים המאפשרים את תנועתן. הדמויות מצולמות פריים אחר פריים, ערוכות ברצף ומוקרנות בחלל חשוך, באופן השולח אל חזיונות פנס הקסם הזכורים מבתי ילדים בקיבוצים. הפסקול מתקבל כשכבת עור נוספת העוטפת את ההתרחשויות, ומשלב שירת א-קאפלה עם שיחות מוקלטות מארכיון קיבוץ גשר שבו גדלה אמיתי סדובסקי, כאשר בין הקולות נשמע גם קולו של אביה. מיצב הדימויים המורכב, מרובה השכבות והמדיומים, תואם את הדחיסוּת של שכבות הזיכרון המעסיקות אותה.
בעבודותיה חוזרת אמיתי סדובסקי אל חוויות תשתית שנחקקו בילדותה, בבשר נפשה המתהווה. רגשות הילדה שהיתה בעת ההתרחשות, כאשר כישורי הייצוג שלה לא מפותחים עדיין, זוכים בבגרותה לייצוג מאוחר, ותכנים מאיימים שהודחקו עולים ומוצאים ביטויים בהווה. אירועי השבעה באוקטובר 2023 הניעו את "חזרת המודחק" והציפו אצלה זיכרונות מוקדמים משנות מלחמת ההתשה, שהותירו עקבות בשנים הרכות של ראשית חייה. עבודותיה מַתוות אפוא מסע של חיים באזורי גבול: חיים המתנהלים בין זמן הווה לזמן עבר, זמן הזיכרונות מקיבוצה היושב על קו הגבול הגיאוגרפי, ובין גבולות הנחצים גם בתוך הבית פנימה.
הגבול מופיע ביצירתה כקו המים של נהר הירדן, המפריד בין חלקו העליון והמואר של המיצב (החיים על פני האדמה) לבין חלקו התחתון, החשוך, שבו מתרחשות מלחמות ורוחשים כל אותם דברים שמְזמן החושך. מעֵבר לנהר הירדן, שעל גדתו יושב הקיבוץ שבו גדלה, שוכן הלא-נודע, המסוכן והמאיים, שה"גשר" בשֵׁם קיבוצה מבטא כמיהה לאיחוי הגלום בחצייתו. כשער הכניסה של עם ישראל לארץ המובטחת, נהר הירדן המיתולוגי מסמל גם את קו הגבול שבין שלבי ההתהוות ההיוליים לבין קיומו הריבוני של העם בארצו, בין גלות למולדת.
גבול גיאוגרפי נוסף הנוכח בעבודותיה של אמיתי סדובסקי הוא פני הקרקע. מאחר שבעת מלחמת ההתשה, במשך שלוש שנים מחייה, החיים מעל פני הקרקע, בקו האש, היו נתונים בסכנה – חלקים נכבדים משנות ילדותה נדחקו אל מתחת לפני השטח, אל המקלט התת-קרקעי, הרחק מאור השמש. נראה כי הצורך להבטיח את הקיום על-ידי מציאת מחסה במעבה האדמה השפיע על הנפש הרכה, שפרויד כבר תיארה כקרחון שרובו שרוי מתחת לפני המים.
אמיתי סדובסקי חוזרת בעבודתה לאירועים שהתרחשו מאז היתה בת ארבע – גיל "גבולי", שהשנים הקודמות לו נתונות ב"אמנזיית ילדוּת", בלשונו של פרויד. בדרך כלל, תקופת חיים זו לא מותירה בנו זיכרונות מודעים, שכן החוויות שחווים בה לא הופכות לחומרים מנטליים הניתנים לייצוג ולאחסון מתויג בזיכרון. לצד הזיכרונות החזותיים שעליהם נסמכת אמיתי סדובסקי מהבהבים אפוא גם "זיכרונות" לא-מיוצגים, שהגישה אליהם מוגבלת; זיכרונות אלה כמו צרובים בגוף ומתבטאים כסימפטומים, כצורות התנהגות, כאימה חסרת שם.
אחת הדמויות המופיעות בעבודה היא צילי אמיתי, סגנית מפקד עמדה קדמית בקיבוץ גשר בזמן מלחמת העצמאות. עם פלישת הלגיון הערבי וצבא ירדן לעמק הירדן, נשארה אמיתי לבדה בעמדה הקדמית לאחר שכל שאר הלוחמים שלצדה נפצעו או נהרגו. היא ביקשה מסגן מפקד הכוח, שהחזיק בעמדה אחורית, להתפנות מעמדתה – אך הוא סירב ושלח אותה להמשיך להילחם. כוח חילוץ שהגיע לעמדה כעבור כ-24 שעות מצא אותה מחזיקה בקו לבדה.
בליל המתקפה פונו כל ילדי הקיבוץ, בהם ילדיה של צילי אמיתי – בנה בן החמש עמוס ובתה התינוקת יעל, ואיתם בעלה אברהם – אל מנזר בחיפה. הפינוי התבצע ברגל דרך השדות, תחת הפגזה בלתי פוסקת. במהלך המסע, באזור יבנאל, תקפו את השיירה מטוסים ירדניים, אך בדרך נס ניצלו כולם. עמוס הילד לא מצא את נעליו וצעד כל הדרך ברגליים יחפות. כעבור שנתיים, עם חזרת הילדים לקיבוץ, איתר עמוס את הנעליים במקום שבו הסתיר אותן בקיר המקלט.
התערוכה מתבססת על מחקר ארכיוני ועדויות אישיות מימי מלחמת העצמאות ומלחמת ההתשה, ומביאה לראשונה את סיפורה של צילי אמיתי, שבניגוד לסיפור "הנעליים של עמוס" – לא סוּפּר מעולם. שם התערוכה מצטט מדברי חיים גורי בראיון לארי שביט (הארץ, 3.3.2000): "בארץ הזו העבר הוא תמיד הדבר הכי אקטואלי, כי זה תמיד חוזר. ופתאום, כשחשבת שזה כבר איננו, זה נוקם את נקמתו".
תכנון, וניהול פרויקט: גילי שפירא
אסיסטנטיות אנימציה: כרמל ורדי, אסתר קראוז, נעמה סדובסקי
עריכת וידיאו ומפּינג: אורי נועם
קומפוזיציה: ניתאי קלאי
הקלטה, מיקס ועריכת סאונד: סוף ניקריטין
שירה: ניתאי קלאי, דוריאן ברמלי
קולות ושירה (ארכיון): עמוס אמיתי
