עבודת נייר גדולת מימדים של ליאת לבני (נ. 1979) מייצרת דימוי קסום של כפר דייגים מדומיין השוכן לחוף ים ומגדלור המתנשא אל מול ספינה טובעת. עבודה זו עשויה מארבעים שכבות נייר לבן המודבקות זו על גבי זו ומגוף תאורה פנימי החושף את שקיפותו של החומר. המגדלור מצוטט בעבודתה של לבני כמונומנט בעל עבר הרואי, נוסטלגי. תפקידו המסורתי (עד להמצאת מכשירי הנווט המודרניים) היה לעזור לספינות המתקרבות אל החוף בשעת לילה למצוא את דרכן בבטחה אל הנמל. בעבודתה זו מציגה לבני את המגדלור הכושל, המכזיב, למולו צוללת ספינה גדולה למצולות. האור בעבודתה של לבני הנו אור רומנטי לכאורה, המהדהד את אורו המושיע של המגדלור. אולם הוא גם זה החושף אותו כמשענת קנה רצוץ. דימוי המגדלור מעניין את לבני לא רק מהפן ההיסטורי והפורמליסטי. עבורה הוא מתפקד גם כמטאפורה למשאלת לב באשר לתפקידו של האמן כמאיר דרך, בדומה לדמותו של הפילוסוף או הנביא. אנאלוגיה זו מבטאת תפיסה הרואית, פנטסטית וגרנדיוזית ביחס לדמותו של האמן כמפיץ אור או כמושיע. לאור זאת מתקבל כישלונו המוצג ביצירתה באופן טראגי ונוגע ללב. במהלך עבודתה על הדימוי חקרה לבני את ההיסטוריה ארוכת השנים של המגדלורים. דמותם של שומרי המגדלור (The Lighthouse Keepers) במאות ה 18 וה 19 בכתובים ובמסמכים ההיסטוריים משכו את ליבה ובאופן מיוחד קסמו לה דמויותיהן הנדירות של הנשים שמונו לתפקידים אלה, לעיתים כממלאות מקומו של אב או של בן-זוג שהלך לעולמו. בחירה מקצועית זו של נשים אלה היתה יוצאת דופן ודרשה אומץ לב משום מיקומם הנידח של המגדלורים ומשום הסכנה שהיתה כרוכה במילוי התפקיד נאמנה: שומר המגדלור היה מצופה לצאת לים סוער במטרה להושיט עזרה לניצולי הספינות הטובעות.
נייר עבודה | סלי קירסטל-קרמברג וליאת לבני
דמותו של האמן כאנטי גיבור, גלריה החדר, תל אביב | ספטמבר - אוקטובר 2010מגזרות הנייר של סלי קריסטל קרמברג (נ. 1970) הנם דיוקנאות עצמיים בדמותם של שלושה "טיפוסים" מוכרים מהקומדיה דל-ארטה . באמצעות דימויים אלה עוסקת קריסטל קרמברג בקונפליקטים המתקיימים בתוכה ומציגה את ריבוי פניה, כמו גם מעלה שאלות ביחס למעמדו של האמן, גחמותיו, פגיעותו, עליבותו וכמיהתו הנצחית לאהבה. מה בין הליצן העממי מהקומדיה דל-ארטה בן המאה ה-16 לבין דמותו של האמן בן-זמננו? ומה בין הפסאדה המקצועית של האמן (בדמות הליצן שנועד לשעשע) לבין מידת האותנטיות שלו בעבודתו? בסדרת עבודות זו, בדומה לעבודותיה הקודמות, נשענת קריסטל קרמברג על מסורות אמנות בעלות היסטוריה ומורשת בתרבות האירופית. הפעם קיבלה את השראתה לטכניקות עבודה (כמו גם למסגרת הנרטיבית), ממסורות הקומדיה דל-ארטה, הקרקס ואמנות חיתוכי הנייר. מעניין לראות כיצד בתהליך היצירה של חיתוכי הנייר נוצר תהליך הפוך שבו דווקא פעולת החיתוך והריקון של החומר היא זו המעניקה לדמויות את המאפיינים האישיותיים הקונקרטיים התורמים לזיהוין. כך, על אף הצגתן כסילואטות/צלליות, נקל להבחין בפרטים הדקים היוצרים את הסטריאוטיפים של דמויות הליצנים. בניגוד לעדינות הנדרשת בעבודה עם הנייר, פעולת החיתוך בעזרתו של הסכין הנה אקט בעל אופי אלים. כך מתאפיינת העבודה על הדיוקן העצמי כתהליך מכאיב, מורכב ואמוציונאלי. . "בסופו של דבר נגלה לפני חיתוך נייר צפוף בפרטים שבו אני עצמי כמעט ונעלמת. כך מצאתי עצמי כלואה בתוך דימוי עדין ואוורירי מנייר".. (קריסטל קרמברג)
עבודותיהן של סלי קריסטל קרמברג וליאת לבני יוצרות זיקה בין בדידותם של שומר/ת המגדלור לבין זו של הליצן ומעידות דבר מה על תחושתו של האמן עצמו בבחירתו המקצועית. באופנים עקיפים, בעשייתן המוקפדת והמאופקת שתיהן מציפות את תחושת שליחותו של האמן ומסמנות את התפקיד החברתי אותו הוא לוקח על עצמו…
