חדר ניתוח | ערן גילת, רני ששון, קרן יעלה-גולן

גלריה החדר, תל אביב | ינואר - פברואר 2012

תערוכה זו מאירה את יחסי הגומלין המתקיימים מימים ימימה בין שני שדות מחקר וידע- המדע והאמנות. במהלך ההיסטוריה, תחומים אלה נחקרו לא אחת במקביל. לשרותם של אמנים רבים שמצאו עניין במחקר הגוף האנושי עמד למן המאה ה- 15 מדע האנטומיה (מדע העוסק במבנה איברי הגוף ומיקומם באורגניזם). אין זה מקרי כי במקביל להתפתחותו של שדה מחקר זה, התחדש גם העניין האמנותי/מחקרי בתיאורו הפלסטי של גוף האדם. אמנים רבים, בהם מיכלאנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י, למדו אנטומיה על מנת לצייר את הגוף אנושי בדיוק המרבי. דה וינצ'י אף הגדיל לעשות וצייר אטלס אנטומי- מהראשונים מסוגו בעולם- שבו הראה את גוף האדם כפי שהבינו.

תערוכה זו מציגה בצילום, ברישום, בפיסול/ציור/מיצב ובוידיאו שאלות באשר לזיקות המתקיימות בין פעולת המחקר הנעשית במעבדה הרפואית או בחדר הניתוח, לבין הפעילות המחקרית המתרחשת בסטודיו של האמן. פירושה המילולי של המילה "אנטומיה" (מיוונית- "חיתוך"), מקבל בתערוכה זו משמעות חדשה הנוצקת אל תוך פעולות החיתוך, התפירה וההרכבה מחדש, אותן מבצעים האמנים על אובייקטים אורגאניים ומכאניים שונים, בתהליך היצירה. נדמה כי הסמכתם של שני תחומי מחקר אלה מדגישה את המוטיבציות הדומות העומדות בבסיסם ומניעות אותם- סקרנות, תשוקה ללמוד ולהבין דבר מה על העולם. כמו כן מאירה ההקרנה הפרשנית של תחום מחקר אחד על משנהו: הפעולה הכירורגית המדעית מקבלת אפיונים של אקט יצירתי בעל ערכים אסתטיים. מאידך, נוצרת תחושה כי המעשה האמנותי המתקיים בד"כ בשדה של רעיונות ומחשבות, מנסה להגדיר את זהותו מחדש באמצעות אסתטיקה וחוקיות השאולים מדיסיפלינה פונקציונאלית, המכוונת מטרה ותכלית.

שלושת האמנים המציגים בתערוכה מייצרים דימוי המרמז על פונקציונאליות אבל נותר פיקציה. הפונקציונאליות אותה הם מציעים היא פעולת הפיסול, הציור או הצילום, העבודה עצמה.

בפרויקט הצילום "מדעי החיים" של ערן גילת, (נוירוביולוג החוקר רקמות חיות מזה 25 שנה) ניתן לראות אמצעי סובלימטיבי שבמסגרת עבודתו מלווה רופאים וחוקרים צעירים הנחשפים לראשונה למראות חדר הניתוח. גילת מגדיר את פעולת הצילום ככזו המאפשרת לו לשחזר את המראות הלא נעימים אותם הוא חווה על בסיס יומיומי בחדרי הניתוח ובמעבדה בתנאים מועדפים, "כאופציה אסתטית ומעודנת, בעלת ארומה מיסטית, ליצירת ערוץ מחקרי פחות פולשני בהתבוננות ובחקר הגוף החי". האובייקטים ושפת המחקר נודדים לדבריו ממקומם המקורי אל תוך עולם מדומיין ומעודן יותר, בעל אסתטיקה משלו. פעולת האמנות של גילת מדמה את הפעולה הכירורגית ואף מרמזת עליה. האובייקטים השונים בתצלומיו מאורגנים בתוך הפריים כמו ערוכים לקראת דבר מה העתיד להתרחש. מקורם במוזיאון הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב2 ובשווקי בשר.
תצלומיו המוקפדים של גילת מגלים קירבה רבה לז'אנר ציורי הואניטס ששיאו בציור ההולנדי והפלמי מהמאה ה- 17. ציורים אלה תארו בדיוק היפר- ריאליסטי פירות בשיא בשלותם רגע לפני הריקבון, פרחים בשיא תפרחתם רגע לפני קמילתם, בשר ציד, שעוני חול, גולגלות ויתר פריטים בעלי משמעות סימבולית. ז'אנר אמנותי זה התאפיין כבעל אופי מוסרני דידקטי, שהתריע מפני חיי תענוגות והזכיר לצופה את היותו בר חלוף ("מומנטו מורי"- זכור את המוות).

עבודת הוידיאו של יעלה-גולן מציגה חקירה קלינית המתבצעת על יצורים היברידיים מכאניים ואורגנים. הפעולות המדוקדקות, בעלות המאפיינים הפולחניים אותם היא מבצעת, יוצרת שילובים, חיבורים והתמרות של חומר וצורה במין שאינו מינו, מכליאות את המכאני והאנושי לכדי עולם בדוי, פיקטיבי, בדיוני. שם העבודה: NGC-6853 – הנו שמה של ערפילית פלנטרית- מצבור כוכבים יפהפה…
לעבודתה קראה יעלה-גולן על שמה של ערפילית זו, בשל מחברי האובייקטים שיצרה שלהגדרתה "נראים כלקוחים מעולמות אחרים, כמו יוצרים פלנטת חיים חלופית". יעלה-גולן מעידה כי פעולות הפרוק וההרכבה מחדש החוזרות בעבודות שונות ביצירתה נעשות למטרות למידה. "לרוב, תהליך החקירה האובססיבי שלי משמיד את הנחקר כך שהוא הופך לעקר מבסיסו. אך בניגוד לחוסר הרלוונטיות של הצדדים האסתטיים בפעולה הכירורגית המדעית/רפואית, הצד האסתטי הנו מרכיב מרכזי בעבודת האמנות שלי, כך שגם אם השמדתי את אובייקט המחקר, תמיד נשאר הפן האסתטי של הפעולה…".

רני ששון:
רני ששון יוצרת בעבודות עור מצופה פלסטיק מיצב בעל נראות גופנית המתקיים במרחב שבין חולי לבריאות. עבודותיה של ששון מעוררות תחושה אמביוולנטית. בשל אופיין הקישוטי הן מייצרות נראות פתיינית אך מאידך, החומריות- עור גזור, צרוב ותפור, צינורית גומי, קווצות שיער חיה, שאריות נוזל שטפטף… כמו גם החיבורים האניגמאטיים בין האלמנטים השונים, מעוררים דחייה ורתיעה. תהליך העבודה שכלל פציעה של העור, תפירתו, וכיסויו- מייצר מתח ומעניקים לעבודה כולה אופי של תוצר תמוה של פעילות כירורגית חסרת פשר. צינור גומי היוצא מטבורו של אובייקט מרכזי דמוי גיטרה חשמלית מדמה צינורית דם או חבל טבור, מייצר שלוחה של הגוף כלפי המרחב. אובייקט זה מציע את קריאתו כשארית של מופע /מיצב ובכך מתייחס באופן רפלקסיבי לתפקודו של האובייקט ככלי בעולם האמנות. אובייקט עור נוסף עטוף פלסטיק, דמוי ענק מהודר, נראה כמו תכשיט אך גם כמו שארית או נשל. אובייקט זה העשוי אף הוא מחלקי גוף חי מאזכר באופן מטריד את היעדר הגוף ומעלה שאלות על הגדרות של יופי ודחייה. אלמנט עיגולי המעטר אותו מייצר נראות של פצע או פנינה, בין חרוז לעוות בעור.
ששון מעידה כי מאז ומעולם היה קיים בה צורך לייצר אובייקטים. אלה מתפקדים, לטענתה, כשלוחותיה בעולם. גם היא, בדומה לקרן יעלה- גולן מעידה על הצורך שלה לפרק ולהרכיב מחדש את הדימוי בתהליך חקירתו.

חדר ניתוח | ערן גילת, רני ששון, קרן יעלה-גולן גלריה החדר, ינואר - פברואר 2012
דילוג לתוכן